עבודות נוספות
עבודות סטילס ווידאו שהוצגו בתערוכות ובפסטיבלים
בלי נעלי עקב
תערוכת יחידה, גלריית B.Y5 תל-אביב, לרגל יום האישה הבנלאומי 11.3.22-2.4.22
מיצב. מדמה סביבה אסתטית ומזמינה של חלל גלריה המציג שמלת נשף עם שובל ארוך ומרשים, עשויה כפפות כחולות מוכתמות בצבע. צילומי פורטרט בפורמטים עגולים ואחידים של נשים עטויות בניילון שחור המכסה את שיערן לאחר שנצבע. שנדלייר של כרטיסיות עליהן רשומים בכתב יד הוראות מדויקות לגווני הצבע השונים בהתאמה לכל אחת מהנשים. צילומי נשים עם שעווה ירוקה מעל השפה העליונה לפני מריטת שפם. הצבה שהיא תעתוע. מה היפה, הנשגב ומה המלוכלך, הנחות. מעלה חיוך אך בעיקר שואל שאלות עמוקות על יופי, כיעור ומגדר. שאריות, פסולת ורגעים חסרי זוהר הופכים כמו במעשה אלכימי לזהב דרך פעולות עמלניות וסיזיפיות.
'בלי נעלי עקב' מוריד את הפאסון של הנראות. 'הציווי' של לבישת בגד תואם אירוע – נשמט. נעלה של סינדלרה המסתובבת בלופ על גבי התקליט משמשת תזכורת לריטואל בלתי נגמר מחד, ולרצון לזנוח את הציות לקודים חברתיים מאידך.
עבודה שהיא אוסף פעולות ושיירים מתוך עולם שלם של התרחשויות מאחורי הקלעים, שעוברות לקדמת הבמה ומנכיחות את הפער.
יעל גילעת, אוצרת:
"התרשמתי מאוד מהמהלך האוצרותי ובכלל הן מהזרימה בין המספרה לסטודיו, בין הציות לקודים לבין הפרתם על ידי הפיכתם למעשה האמנות. המתח הזה בין היופי, תעשיית היופי והבזות, מרתק."
אומנות, פרפורמנס, מיצגים, performance artist, artist
צילומים מהתערוכה
גלויות מזכרת מהתערוכה לקהל המבקרים.
צילום: טל בדרק עיצוב גרפי: סטודיו הדס
צלולואיד - תל-אביב
מיצג בתערוכת יחידה "בלי נעלי עקב", גלריית B.Y5 תל אביב, 2022
45 דקות
אני עוטפת את גופי ויוצרת מסרטי הצלולויד הנכרכים סביב גופי - שמלה.
הדימוי שעולה נע מכבלים הנכרכים, חונקים ומעוותים את הגוף ועד למחוך נשי המעצב את הגוף. בהמשך הופכת פעולה זו לשמלת נשף מפוארת שהגוף לא יכול לזוז בה, חנוט בה. בסיומו של המיצג נחשפת המניפולציה, משתחרר רמז לגוף החשוף, החופשי.
תיעוד מהמיצג
צילום: גליה שפרוני
וידאו ארט "צלולואיד"
צילום ועריכה: טל בדרק
צלולואיד - ראשון לציון
מיצג, גלריית ראשון לציון, בפתיחה של התערוכה "טיוטות חיי" של האמנית עדה נעמני, 2014
30 דקות
מופע של אישה המחפשת את עצמה בערימה של סרטים.
סיגל בודקת את הגבולות המגדירים אותה ואת הצופים בה.
צילומים מתוך סרט המיצג "צלולואיד"
צילום ועריכת הסרט: יעל לב Pola Productions
צלולואיד - גבעת חביבה
מיצג, בתערוכה "בין מילים לאומנות", גבעת חביבה, 2017
שעה וחצי
אישה בשמלה ורודה, בחזות משנות ה 40, עומדת על בול עץ עם תיק אדום שבתוכו עשרות סלילי צלולואיד. מיצג מתמשך של שעתיים עד שלוש, בו האישה משלשלת את הסלילים ופורמת אותם עד סופם בזה אחר זה. מדי פעם, האישה עוצרת ונכנסת לפוזיציות גוף שונות,
כמו דמות מאחד הסרטים שפרמה ושבה לפרום סלילים נוספים.
האדמה מתמלאת בכל הסרטים השחורים והמבריקים שהתרוקנו.
צילומים מהמיצג "צלולואיד"
צילום: יעל בריל
סרט צלולואיד באירוע "מתחת לפנס" 2015
צילום ועריכה: יעל לב
צלולואיד - שוק חדרה
מיצג, באירוע מסיבת שוק של קהילת האמנות בחדרה, התקיים בשוק חדרה, 2015
45 דקות
אישה בשמלה שחורה, מוקפת בשבעה שקים צהובים מלאים בצלולואיד. בכל פעם לוקחת שק אחד ומתחילה לרוקן אותו מעל ראשה, על גופה. סרטי הצלולואיד נשפכים ומכסים אותה ולאט לאט היא מתחילה לצאת מתוכם. מכל שק צהוב שהתרוקן היא יוצרת פרח ושוזרת בשערה ולרגע עומדת ומחייכת.
ואז ממשיכה לרוקן את השקים שנותרו.
צילומים מתוך סרט צלולואיד באירוע אמנות בשוק חדרה
סרט צלולואיד באירוע אמנות בשוק חדרה
צילום ועריכה: יעל לב
צלולואיד - מופע סלון
מיצג, מופע סלון בבתים ברחבי הארץ, 2013-2019
30 דקות
אישה פוגשת את עצמה בערימה של סרטים, משנה את פרצופה שוב ושוב ומאפשרת הצצה לתוך דמויות ומצבים רגשיים ללא מילים
סרט צלולואיד "מופע סלון"
צילומים ועריכה: יעל לב
שמלה צהובה ושפם
מיצגים בנושא "שמלה צהובה ושפם"
שעה וחצי
שמלה צהובה ושפם בארון - הוצג בטקסי השתנות-שער, תאטרון "הידית", פרדס חנה, 2022
שפמקו - הוצג בפסטיבל הנדיב, בחניון תחתון עין-שמר, באירוע "אינדי רוק נשי", 2019
במרחב המוני ורועש אישה בשמלה צהובה ושפם שוהה במשך שלוש שעות בארון צר (רוחב 70 ס"מ), פתוח לעוברים ושבים החולפים על פניה.
מתוך עולם פנימי גדוש פחדים היא מצמצמת את עצמה למרות שלכאורה כל רצונה לפתוח, לגדול, לצמוח, להעיז. היא 'יוצאת / נכנסת לארון' מסתתרת בתוך חומות הגנה שמעניקות לה תחושת ביטחון ובאותה עת מונעות ממנה את החופש שימיס את גבולות הפחד.
תריסים
מיצג, פסטיבל דרך הנדיב 2022, "תיאטרון המספרה", כרכור.
שעתיים עד שלוש שעות
'תריסים' משנה פוזיציה. שלא כמו במרבית המיצגים אותם אני מעלה כפרפורמרית יחידה, ב'תריסים' אני משתפת קהל של נשים וגברים וצובעת להם בגוון שחור את הריסים המונחות על נייר לבן כשעיניהם נותרות עצומות. כשירימו את היד אבוא להסיר. במהלך הפעולה אני צופה בהם מן הצד ובמקביל הקהל צופה בי ובהם.
"תריסים" מזמין ליצור חיץ בין החוץ והפנים. פעולה של צביעת ריסים שהיא אקט קישוטי שמטרתו ליפות הופכת לאקט המיועד להתכנסות פנימית. פסק זמן ממרוץ החיים. להחשיך את הרעש שבחוץ.
אישה כזאת
מיצג, אירוע "מתחת לפנס" עין שמר, 2017
שעה וחצי
אישה בחצאית מיני כתומה, חולצה מנומרת ונעלי עקב כתומות, עומדת על בול עץ - סמל לטריטוריה המצומצמת שלה. משוחחת במשך כשעה וחצי עם הקהל החולף על פניה ומשתפת אותו בעולמה הפנימי, על קיבוץ, דת, נשיות ואימהות. דיבור שאינו רציף עם היגיון פנימי הנכון רק לה. לקהל הוא נשמע כשברי דימויים. כנרטיב קטוע המעלה זכרונות רחוקים שעבורה הם בעלי משמעות אותה היא נושאת כל חייה. רב הנסתר על הגלוי .
צילום ועריכה: יעל לב
אישה אחרת
מיצג, בפסטיבל "זז" - בתחנה המרכזית החדשה, תל אביב, 2016
שעתיים
אישה הנראית כמו בובה בחלון ראווה, עומדת על בול עץ באחד מחללי התחנה המרכזית ומשתפת את העוברים והשבים בקושי הכרוך 'בלהיות יפה', 'בובה'.
היא מסיימת בריקוד נוגה על בול עץ ואז יורדת ממנו ועוברת לחלל אחר ומתחילה הכל מהתחלה.
המקפצה
מופע, תיאטרון המספרה בכרכור, 2017, וב"בית של תרבות" בכרכור, 2017
12 דקות
התכוננות. לצאת מתוך עצמי.
כמו במרבית עבודותי גם ב"המקצפה" אני עושה שימוש בגזע עץ שמדמה במה. הרגע בו אני עולה עליו הוא הרגע בו אני יוצרת עולם שמגדיר אותי מול הצופה.
מנסה ללכוד ולהעביר לקהל את המרווח, שהוא מהות השינוי - בין ההחלטה לפעולה. לעיתים זה לוקח חיים שלמים. לעיתים נשאר בגדר כוונה ולעיתים מתממש.
מרלין
מיצג, פסטיבל "אוהבים אומנות", מתחם הידית כרכור, 2018
10 דקות
אישה לובשת חולצה עם הדפס פניה המ ושלמות של מרילין מונרו. נושמת ומזיזה את גופה ומצליחה לערער את השלמות בפניה של מרילין ולהתקרב לכאב ולסדקים שהיו חלק גדול מחייה.
"מספרת"
הצגת יחידה, בימוי ודרמטורגיה אופירה ארכוני, מוצג בסלוני בתים ברחבי הארץ 2019 עד היום
50 דקות
קצוות שיער דהויים מפוזרים על רצפת המספרה. שחקנית שהיא גם ספרית. אחורי הקלעים של המספרה. קצוות חיי כמו חוטים שקופים 'נמתחים' לתוך המחשבות במהלך העבודה. סאונד חיתוך המספריים זורק אותי להרהורים וזיכרונות מן העבר הנשזרים באנקדוטות יומיומיות. מחשבות גרוטסקיות עולות באופן בלתי רציונלי בשעה שאני מתבוננת בנשים הנכנסות למספרה במבנה השיניים, ברוק המבצבץ, בגודל הנחיריים ובחשיבות סידור הגבות.
בתוך כל זה לבי כָּמֵהַּ להיות על הבמה כאחת הנשים הנחשקות.
רוקדת ושרה לעיני הקהל בתחושה שעכשיו תורי להיות בקדמת הבמה.
מספרה לנשים
סרט דוקומנטרי, רעיון: סיגל ניר, בימוי ועריכה: Pola Productions יעל לב, 2019
56 דקות
הסרט מציג תהליך בו אחד עשר נשים, (לקוחות), מגיעות למספרה לריטואל החודשי – צביעת
שיער, מריטת גבות, מריטת שפם, תספורת. במהלך המפגשים נוצר שיח אינטימי, נחשפות אמיתות, עולות שאלות של זהות חיצונית ופנימית, באופן טבעי הן מעורבות בעשייה האמנותית שלי שהיא חלק אינטגרלי מחיי וטשטוש הגבולות שנוצר דרך יחס חם ואמון הופך את חלל המספרה לרחם נשית חמה ומכילה.
בימוי ועריכה: יעל לב Pola Productions
חצרים 1966
הוצג בתיאטרון "הידית" פרדס-חנה, 2010
15 דקות
הוריי, זוג עולים חדשים מארגנטינה, עלו לקיבוץ צעיר, חצרים.
היישר לתוך הלינה המשותפת. בפרספקטיבה של שנים, אני מביאה את הקונפליקט והמאבק בו הם היו ביחס לדרישות וחוקי הקיבוץ והאופן בו זה השפיע עליי.
יותר מידי חרדל
מופע, הוצג מטעם תיאטרון "הבמה" בחלל התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, 1995
מופע יחיד ראשון לאחר סיום בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים.
נערה? אישה? חשופה וטוטאלית מביאה את עולמה הפנימי בתנועה, ריקוד, שירה ובמשפט אחד שמצליח לצאת לבסוף מפיה: "לא ממוינת". היא מבקשת מהצופים שיראו אותה ורוצה להישיר מבט אליהם. באור אחיד וחשוף על כולם, אור פלורסנט.
