בלי נעלי עקב
מיצב, תערוכת יחידה, גלריית B.Y5 תל-אביב, 2022
אוצרת: לילך צפרוני
מיצב. מדמה סביבה אסתטית ומזמינה של חלל גלריה המציג שמלת נשף עם שובל ארוך ומרשים, עשויה כפפות כחולות מוכתמות בצבע. צילומי פורטרט בפורמטים עגולים ואחידים של נשים עטויות בניילון שחור המכסה את שיערן לאחר שנצבע. שנדלייר של כרטיסיות עליהן רשומים בכתב יד הוראות מדויקות לגווני הצבע השונים בהתאמה לכל אחת מהנשים. צילומי נשים עם שעווה ירוקה מעל השפה העליונה לפני מריטת שפם. הצבה שהיא תעתוע. מה היפה, הנשגב ומה המלוכלך, הנחות. מעלה חיוך אך בעיקר שואל שאלות עמוקות על יופי, כיעור ומגדר. שאריות, פסולת ורגעים חסרי זוהר הופכים כמו במעשה אלכימי לזהב דרך פעולות עמלניות וסיזיפיות.
'בלי נעלי עקב' מוריד את הפאסון של הנראות. 'הציווי' של לבישת בגד תואם אירוע – נשמט. נעלה של סינדלרה המסתובבת בלופ על גבי התקליט משמשת תזכורת לריטואל בלתי נגמר מחד, ולרצון לזנוח את הציות לקודים חברתיים מאידך.
עבודה שהיא אוסף פעולות ושיירים מתוך עולם שלם של התרחשויות מאחורי הקלעים, שעוברות לקדמת הבמה ומנכיחות את הפער.
יעל גילעת, אוצרת:
"התרשמתי מאוד מהמהלך האוצרותי ובכלל הן מהזרימה בין המספרה לסטודיו, בין הציות לקודים לבין הפרתם על ידי הפיכתם למעשה האמנות. המתח הזה בין היופי, תעשיית היופי והבזות, מרתק."
צילום ועריכה: טל בדרק
צלולואיד
מיצג, הוצג בתערוכת יחידה "בלי נעלי עקב", בגלריית B.Y5 תל אביב, 2022
עבודה שלאורך השנים קיבלה תפניות ואינטרפרטציות.
בין 30 דקות לשעתיים.
אני כורכת את גופי ויוצרת מסרטי הצלולואיד שמלה. לעיתים היא מדגישה את קו המותן, לעיתים יוצרת דימוי של מחוך, לעיתים יוצרת ערימת חוטים הַמְּשַׁוֶּה לי מראה מופשט. חסר צורה ומין. סרטי הצלולואיד החזקים והגמישים משתלשלים מקופסא קשיחה ושחורה, אוצרים בתוכם תיעוד מוקלט, בלתי ידוע, שגם ללא חשיפתו מהווה רובד נוסף בעבודה.
המיצג עבר שינויים. בתחילה נהגתי להופיע כדמות נשית מסרטי שנות הארבעים ובמשך הזמן הפכתי לדמות נשית נטולת מאניירות תקופתיות. המיצג מדגיש דרך מגוון פעולות את החשיבות של הריטואל הרפטטיבי ובסיומו נחשפת המניפולציה, משתחרר רמז לגוף החשוף, החופשי.
וידאו ארט "צלולואיד"
צילום ועריכה: טל בדרק
שמלה צהובה ושפם
מיצג, הוצג בתערוכת יחידה "בלי נעלי עקב", בגלריית B.Y5 תל אביב, 2022
שפמקו - הוצג בפסטיבל הנדיב, בחניון תחתון עין-שמר, באירוע "אינדי רוק נשי", 2019
מיצג, 2.5 שעות
אישה בשמלה צהובה ושפם בודקת את הגבול בין הנשי לגברי דרך ההקשרים השונים של החומר – שיער. השיער המבדיל פעמים רבות בין גבר לאישה, כחומר שמעורר משיכה או גועל ודחיה וצורך להסירו מהגוף משמש לבדיקת הסטריאוטיפים ומציג את השפם הגברי מול השפם הנשי. הרצון להיפטר משניהם מסתיים באכילתו והקאתו כאקט להיפרדות ממנו.
צילום ועריכה: טל בדרק
ושוב
תערוכת יחיד, בגלריית נולובז בתל- אביב 2024
ליווי אוצרותי: לילך צפרוני
אני הולכת קדימה ואחורה. מנסה למצוא איזון. צועדת על חבל דמיוני, מתוח מעל תהום. שוב ושוב. בוחנת את המקור. את ראשית הדרך. מעוברית הצומחת בבטן אישה צעירה, אני משחזרת את מחוות הגוף שנשא אותי, מרגישה את אי הנוחות שנטמנה בכל תא מתאי גופי וסללה את דרכי.
אני מפרקת קופסאות של קלטות VHS. מתבוננת בפליאה בסלילי החיים המהודקים בקופסה, משמרים תמונות, כמיהות, בחירות, חרטות, רגעי חיים.
אני אוהבת לפתוח את סלילי הצלולואיד, לשחרר אותם מהידוקם, לפרוע אותם לרוח. אני עורמת אותם. מתכסה בהם. טומנת עצמי בתוכם, בחושך. בעלטת הבריאה מולידה את עצמי עם הכמיהה שיש ביציאה, בשחרור. בכל פעם שאני משחררת את הסלילים, חושפת אותם לאוויר ולאור, אני יכולה להניח לעבר ולסלול דרך חדשה.
אני בונה מחלקי הקלטות המפורקות בית עם שביל. תמונה תמימה.
אני יודעת שאין לנו יותר את התמונה הזו. לא את התום ולא את הבית הבטוח בקיבוץ. למרות זאת אני מנסה לבנות שוב בית עם שביל ולסלול דרך של תקווה.
סלילי הצלולואיד מלוים אותי יותר מעשור במיצגים שונים. אני לומדת אותם והם מלמדים אותי לשחרר שוב ושוב.
לילך צפרוני- ליווי אוצרותי וכתיבת הטקסט
יעל לב- צילום ועריכת הוידאו
הנס פלדה- עיצוב "מקלחת סלילים", מעמד ל"בובת שק"
הולכים על חבל
וידאו הוקרן בתערוכה - "ושוב" שהוצגה בגלרית נולובז בתל- אביב, יוני 2024
הזמנתי 14 איש ואישה ללכת על חבל. רציתי לבחון את הצעד הראשון והאופן בו כל אחד יוצא לדרך, למסע האישי, הפרטי שלו.נפגשנו לצילומי המיצג בחדר האוכל הריק של קיבוץ כפר גליקסון. היה לי חשוב לשמור על הראשוניות ועל האופן בו כל אחד יוצא לדרכו ולכן לא ערכנו חזרות לקראת הצילומים.
בניגוד להליכה על חבל בקרקס, במיצג - החבל תלוי מעל ראשם של 'ההולכים' שהתבקשו ללכת מתחתיו בקו אחד דמיוני.
לאחר מספר סשנים ביקשתי מהמשתתפים לרקוד ולנוע בחופשיות על רקע צלילי אקורדיון ואז התרחש אירוע בלתי צפוי, אחת המשתתפות שרכבה סביבנו על קורקינט, נפלה ופניה נחבטו בקרקע, רעש המכה, התנועה הלא צפויה של הנפילה בתוך הסדר הברור שהיה עד כה, הופר באחת, הפך את היוצרות וחידד את הבחירה האישית המתוכננת מול חוסר השליטה על חיינו.
צילום ועריכה: יעל לב Pola productions.
כל אחד והסרט שלו
וידאו ארט, במסגרת ״בחפץ לב״, 2024
כבר כעשור, אני עובדת עם קלטות וידאו V.H.S ומוציאה מתוכן את הסליל המגנטי, דרכו ראינו פעם סרטים.
כשהבן שלי היה בן 8, ביקשתי ממנו שישחרר לי סליל כזה.
הוא עמד על השולחן, הרים יד והסרט המגנטי השתלשל והשתלשל מטה לרצפה...המראה היה קסום ומהפנט.
אני מקווה שכשתביטו בסרטון, כל אחד מכם יוכל למצוא שם את הסרט שלו.
בחפץ לב- יוזמה של נעמי יואלי והילה פלשקס,
אחרי השבעה באוקטובר התעורר רצון גדול לרומם ולהנעים את זמנם של ילדים מהעוטף ובכל רחבי הארץ
יחד עם אמני.ות תיאטרון ובובנאיות, שיצרו יצירות קצרצרות והקדישו אותם לילדים.ות.
צילום ועריכה: יעל לב Pola productions.
תריסים
מיצג אמנותי, הוצג בפסטיבל דרך הנדיב, 2022, ב"תיאטרון המספרה", כרכור.
'תריסים' משנה פוזיציה. שלא כמו במרבית המיצגים אותם אני מעלה כפרפורמרית יחידה, ב'תריסים' אני משתפת קהל של נשים וגברים וצובעת להם בגוון שחור את הריסים המונחות על נייר לבן כשעיניהם נותרות עצומות. כשירימו את היד אבוא להסיר. במהלך הפעולה אני צופה בהם מן הצד ובמקביל הקהל צופה בי ובהם.
"תריסים" מזמין ליצור חיץ בין החוץ והפנים. פעולה של צביעת ריסים שהיא אקט קישוטי שמטרתו ליפות הופכת לאקט המיועד להתכנסות פנימית. פסק זמן ממרוץ החיים. להחשיך את הרעש שבחוץ.