top of page

בלי נעלי עקב      

מיצב, תערוכת יחידה, גלריית B.Y5 תל-אביב, 2022
אוצרת: לילך צפרוני

מיצב. מדמה סביבה אסתטית ומזמינה של חלל גלריה המציג שמלת נשף עם שובל ארוך ומרשים, עשויה כפפות כחולות מוכתמות בצבע. צילומי פורטרט בפורמטים עגולים ואחידים של נשים עטויות בניילון שחור המכסה את שיערן לאחר שנצבע. שנדלייר של כרטיסיות עליהן רשומים בכתב יד הוראות מדויקות לגווני הצבע השונים בהתאמה לכל אחת מהנשים. צילומי נשים עם שעווה ירוקה מעל השפה העליונה לפני מריטת שפם. הצבה שהיא תעתוע. מה היפה, הנשגב ומה המלוכלך, הנחות. מעלה חיוך אך בעיקר שואל שאלות עמוקות על יופי, כיעור ומגדר. שאריות, פסולת ורגעים חסרי זוהר הופכים כמו במעשה אלכימי לזהב דרך פעולות עמלניות וסיזיפיות. 

'בלי נעלי עקב' מוריד את הפאסון של הנראות. 'הציווי' של לבישת בגד תואם אירוע – נשמט. נעלה של סינדלרה המסתובבת בלופ על גבי התקליט משמשת תזכורת לריטואל בלתי נגמר מחד, ולרצון לזנוח את הציות לקודים חברתיים מאידך. 

עבודה שהיא אוסף פעולות ושיירים מתוך עולם שלם של התרחשויות מאחורי הקלעים, שעוברות לקדמת הבמה ומנכיחות את הפער.

יעל גילעת, אוצרת:

"התרשמתי מאוד מהמהלך האוצרותי ובכלל הן מהזרימה בין המספרה לסטודיו, בין הציות לקודים לבין הפרתם על ידי הפיכתם למעשה האמנות. המתח הזה בין היופי, תעשיית היופי והבזות, מרתק."

צילום ועריכה: טל בדרק

צלולואיד

מיצג, הוצג בתערוכת יחידה "בלי נעלי עקב", בגלריית B.Y5 תל אביב, 2022

עבודה שלאורך השנים קיבלה תפניות ואינטרפרטציות. 

בין 30 דקות לשעתיים.

אני כורכת את גופי ויוצרת מסרטי הצלולואיד שמלה. לעיתים היא מדגישה את קו המותן, לעיתים יוצרת דימוי של מחוך, לעיתים יוצרת ערימת חוטים הַמְּשַׁוֶּה לי מראה מופשט. חסר צורה ומין. סרטי הצלולואיד החזקים והגמישים משתלשלים מקופסא קשיחה ושחורה, אוצרים בתוכם תיעוד מוקלט, בלתי ידוע, שגם ללא חשיפתו מהווה רובד נוסף בעבודה. 

המיצג עבר שינויים. בתחילה נהגתי להופיע כדמות נשית מסרטי שנות הארבעים ובמשך הזמן הפכתי לדמות נשית נטולת מאניירות תקופתיות. המיצג מדגיש דרך מגוון פעולות את החשיבות של הריטואל הרפטטיבי ובסיומו נחשפת המניפולציה, משתחרר רמז לגוף החשוף, החופשי.

וידאו ארט "צלולואיד"
צילום ועריכה: טל בדרק

שמלה צהובה ושפם

מיצג, הוצג בתערוכת יחידה "בלי נעלי עקב", בגלריית B.Y5 תל אביב, 2022
שפמקו - הוצג בפסטיבל הנדיב, בחניון תחתון עין-שמר, באירוע "אינדי רוק נשי", 2019
מיצג, 2.5 שעות 

אישה בשמלה צהובה ושפם בודקת את הגבול בין הנשי לגברי דרך ההקשרים השונים של החומר – שיער. השיער המבדיל פעמים רבות בין גבר לאישה, כחומר שמעורר משיכה או גועל ודחיה וצורך להסירו מהגוף משמש לבדיקת הסטריאוטיפים ומציג את השפם הגברי מול השפם הנשי. הרצון להיפטר משניהם מסתיים באכילתו והקאתו כאקט להיפרדות ממנו.

צילום ועריכה: טל בדרק

תריסים

מיצג אמנותי, הוצג בפסטיבל דרך הנדיב, 2022, ב"תיאטרון המספרה", כרכור.

'תריסים' משנה פוזיציה. שלא כמו במרבית המיצגים אותם אני מעלה כפרפורמרית יחידה, ב'תריסים' אני משתפת קהל של נשים וגברים וצובעת להם בגוון שחור את הריסים המונחות על נייר לבן כשעיניהם נותרות עצומות. כשירימו את היד אבוא להסיר. במהלך הפעולה אני צופה בהם מן הצד ובמקביל הקהל צופה בי ובהם. 

"תריסים" מזמין ליצור חיץ בין החוץ והפנים. פעולה של צביעת ריסים שהיא אקט קישוטי שמטרתו ליפות הופכת לאקט המיועד להתכנסות פנימית. פסק זמן ממרוץ החיים. להחשיך את הרעש שבחוץ. 

אומנות, פרפורמנס, מיצגים, performance artist, artist

צילום ועריכה: יעל לב Pola productions.

bottom of page